ישנם שני הסברים אפשריים לגבי מקור הסימנית 丈. האחד הוא שמדובר בפיקטוגרף של יד המחזיקה מקל (אחת המשמעויות העתיקות שלה היא להצליף), ואילו השני גורס כי מדובר בעשר (十) ידיים (又) אשר שוות בקירוב למרחק שהיא מציינת. גרסאות קדומות שלה תומכות בשני ההסברים:
הסימנית נכתבת בשלושה צעדים:
מתחילים בקו אופקי (1), אחריו קו גולש שמאלה (2) ולסיום קו גולש ימינה (3).
הסימנית 夫 מבטאת את המשמעות של אדם בוגר או גבר, לעיתים בהקשר המשפחתי במשמעות של בעל, ולעיתים בהקשרים של עבודה במשמעות של בעל מקצוע. כיום הוגים אותה fū אולם בסינית קלאסית לרוב הוגים אותה fú בטון שני.
הסימנית 夫 היא פיקטוגרף של אדם בוגר (大) עם סיכת ראש (一). בעת העתיקה נערים שהגיעו לפרקם כרכו את שערם סביב סיכת עץ עבה וארוכה ואספו אותו מעל הראש. היא נכתבת בארבעה צעדים:
מתחילים בשני קווים אופקיים כאשר העליון (1) קצר מן התחתון (2), ולאחר מכן פשוט מציירים 人 ע"י קו גולש שמאלה (3) ואחריו קו גולש ימינה (4).
הסימנית 公 מבטאת בעיקרה את הרעיון של ציבור או הזולת, וכנגזרת שלהם היא יכולה לבטא גם את המשמעות של הוגנות והתחשבות. כמו כן היא מהווה תואר אצולה סיני קלאסי המקביל לדוכס ויכולה לשמש כדרך לפנות או להתייחס בנימוס לאנשים מבוגרים. בנוסף היא משמשת גם כקידומת לציון יחידות מידה מערביות וכקידומת לפני חיות לציון מין זכר.
הסימנית 公 מתארת חלוקה הוגנת של דברי מאכל. זוהי סימנית אסוציאטיבית אשר בחלקה העליון מופיע המספר שמונה (八) שעיצובו נוטל השראה מרעיון הפיצול, ואילו הרכיב 厶 בחלקה התחתון הוא אחת הדרכים העתיקות לכתוב פה. גרסאות קדומות שלה נראות כך:
הסימנית נכתבת בארבעה צעדים:
קו גולש שמאלה (1), קו גולש ימינה (2), קו גולש שמאלה הנשבר ימינה (3) וטיפה תוחמת (4).
הסימנית 外 היא סימנית אסוציאטיבית. החלק השמאלי 夕 מציין ערב וחלקה הימני 卜 מתייחס לאמנות חיזוי העתיד וקריאת גורלות באמצעות עצמות הניחוש. ההסבר המקובל הוא שאת טקס החיזוי היה נהוג לבצע ביום ואם ביצעו אותו לאחר שקיעת החמה הרי שקרה משהו חריג. הסימנית נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים ב-夕 המורכב מקו גולש שמאלה (1), קו אופקי הנשבר לקו גולש שמאלה (2) וביניהם טיפה (3). אח"כ עוברים ל-卜 המורכב מקו אנכי (4) ולימינו טיפה מוארכת (5).
המשמעות הקדומה של הסימנית 奶 קשורה לחלב אם, הנקה והחזה הנשי, אולם כיום היא יכולה להתייחס לחלב מכל הסוגים. בנוסף, עם הזמן אוחדו לתוכה סימניות נוספות וכיום היא יכולה לבטא גם את המשמעות של סבתא מצד אבא, ולעיתים אף להתייחס לאימהות באופן כללי.
הסימנית 奶 היא סימנית פיקטו-פונטית. הרכיב השמאלי 女 (אישה) רומז על המשמעות ואילו הרכיב הימני 乃 (הגייה – nǎi) רומז כיצד היא נשמעת. היא נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים בקו גולש שמאלה הנשבר לטיפה אלכסונית המשוכה מטה וימינה (1), קו גולש שמאלה (2) ועלייה קצרה הנתחמת ע"י הקו בצעד הקודם (3), ואחריהם צעד משולב של קו אופקי הנשבר מטה, אח"כ שוב ימינה, אח"כ שוב למטה ומסתיים בוו (4), ולסיום קו גולש שמאלה ארוך (5).
הדרך הטובה ביותר להסביר את המשמעות של הסימנית 它 היא להקביל אותה למילה it באנגלית. משתמשים בכל פעם שרוצים לדברים שהם לא אנשים או לדברים שאין להם מין. ההגייה שלה זהה לחלוטין לשמות הגוף הוא (他) והיא (她) ובדיבור לא ניתן להבחין בין השלוש, אולם בכתיבה אפשר להשתמש ב-他 ו-她 גם עבור חיות במידה ויודעים את מינן.
בדיוק כמו שאר כינויי הגוף הנפוצים, ניתן להפוך גם אותה לרבים באמצעות הסימנית 们.
הם / הן (לדברים) – 它们 – tā men
מבנה הסימנית וכתיבתה
הסימנית 它 החלה את דרכה כציור של נחש וזוהי גם המשמעות העתיקה שלה. בתחילת דרכה היא נראתה כך:
עם הזמן היא עברה לא מעט שינויים וכיום נמצא בה את הרכיבים גג (宀) ו-匕 שמציין כף, פגיון או גוף של אדם, תלוי את מי שואלים ובאיזו תקופה. היא נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים בגג עם שתי טיפות (1-2) וקו אופקי הנשבר לוו כלפי מטה (3), לאחר מכן קו גולש שמאלה (4) הנתחם על ידי קו אנכי הפונה ימינה בכיפוף ומסתיים בוו כלפי מעלה (5).
הסימנית 色 מבטאת את המשמעות של צבע או גוון. בעבר היא בטאה משמעות שונה מעט והתייחסה בעיקר לפניהם של אנשים בהיבטים של גוון העור (נדבך מפתח ברפואה הסינית), וכן הרגש וההבעה שנשקפו מהם. כיום היא מתייחסת לצבעים באופן כללי ובנוסף יכולה לבטא גם את המשמעות של מיניות, אירוטיקה ותשוקה, בייחוד בהקשר של המין הנשי. ההגייה שלה נכתבת sè אבל שימו שהיא נהגית יותר כמו סָה חטוף.
כמה צירופים נפוצים עם 色 (לחצו על הסימניות האחרות בצירוף כדי להגיע לעמוד שלהן):
לפי הסבר מסויים מדובר בעבד מארץ 巴 מנופף בסכין בחמת זעם. הסימנית נכתבת בשישה צעדים:
קודם הסכין המורכב מקו גולש שמאלה (1) ומקו אופקי הנשבר לקו גולש שמאלה (2). לאחר מכן 巴 המורכב מקו אופקי הנשבר מטה (3), קו אנכי (4), קו אופקי תוחם (5) ולסיום קו אנכי הפונה ימינה בכיפוף ומסתיים בוו כלפי מעלה (6).
הסימנית 以 היא סימנית מאוד מורכבת. היא סימנית מאוד עתיקה וספרותית, עברה לוטה בערפל, ועם הזמן היא ניכסה לעצמה כל מיני משמעויות מופשטות שקשה להגדיר.
המשמעות הראשונה והמוחשית ביותר, אך גם הארכאית ביותר שלה היא להשתמש. כיום ישנה סימנית אחרת ונפוצה יותר בשימוש כדי לבטא משמעות זו, אך מתוך המשמעות של להשתמש נגזרות משמעויות נוספות ונפוצות יותר שלה כגון 'על מנת' או 'למען', 'ב' או 'באמצעות', 'לפי' או 'לפיכך', 'בהתאם ל' או 'מפני ש' ועוד. במבנים מסוימים היא אפילו יכולה לשמש כמילית היחס 'את'.
מכיוון ששימוש במשהו הולך יד ביד עם רשות והיתכנות, הסימנית 以 יוצרת עם סימנית נוספת שלמדנו את המילה הבאה:
שימו לב שלמרות שניתן לתרגם את 可以 כאפשר עדיין עושים זאת בעיקר בהקשר של רשות והסכמה ולא בהקשר של יכולת. זה מבלבל לא מעט אנשים, ממש כמו ההבדל בין may ו-can באנגלית.
שימוש נפוץ נוסף של 以 הוא לפני כיוונים כדי לציין מעבר או תיחום. למשל עם הכיוונים למעלה ולמטה שכבר למדנו נקבל את המילים הבאות.
מילים אלו מופיעות בדרך כלל אחרי מספרים או צירופים כמותיים. למשל 一百以上 זה למעלה ממאה ואילו 五十以下 זה מתחת לחמישים.
ישנם שני הסברים לגבי צורת הסימנית. הראשון טוען כי במקור הסימנית היתה פיקטוגרף של כלי עבודה חקלאי דמוי את חפירה והוא אשר היווה את השורש ממנו צמחו המשמעויות הקשורות לשימוש ואמצעים. הנה דוגמה לשתי גרסאות קדומות:
השני טוען כי לא מדובר בכלי עבודה אלא בציור של הבל הנשימה היוצא מפיו של אדם (הגרסה המופיעה בצד שמאל) כאשר הוא מביע את כוונותיו, ובשלב מסויים צירפו גם את האדם עצמו לתוך הסימנית (הגרסה המופיעה בצד ימין).
הסימנית נכתבת בארבעה צעדים:
קו אנכי הנשבר לעליה קצרה (1), טיפה (2) ולבסוף קו גולש שמאלה (3) וטיפה נוספת (4).
הסימנית 可 מבטאת את המשמעות של ניתן, אפשר ומותר. היא אינה מילה עצמאית ומופיעה בצירופים בלבד. מרבית הצירופים בהם היא מופיעה משמשים להבעת הסכמה, מתן רשות ואפילו הבעת תקוות ומשאלות. אפשר להקביל אותה למילה may באנגלית או לשורש נ-ת-נ בעברית כמו למשל כשאומרים שניתן לעשות משהו, או במשפט 'מי ייתן וחלומותיך ייתגשמו'.
הבעת הסכמה ומתן רשות הן לרוב דברים שאנו מביעים בדיבור וזה משהו שיכול לעזור לנו לזכור את הרכב הסימנית ומדוע מופיע בה 口 (פה). בנוסף ייתכן והסימנית כולה היא פיקטו-פונטית והחלק השני מקורו ב-丂 (הגייה – kǎo) שפירושו מקל. הסבר מסובך יותר לוקח את זה צעד קדימה וגורס כי הסימנית החלה כציור של מקל (丁 / 丂) אשר שימש להקשה על אבן (שלאחר מכן הפכה ל-口) בשביל לתת קצב לאנשים אשר היו שרים בתפילה. הסבר נוסף הוא שהסימנית הזו החלה ציור של גרזן או ידית של גרזן (柯) ושאלו אותה עקב הדימיון בהגיה. כך או כך כיום היא משמשת כדי לבטא רשות, הסכמה או היתכנות של משהו.
הסימנית 可 אינה עומדת בפני עצמה ותמיד תהיה חלק מצירוף. עוד נלמד צירופים שימושיים שלה אך בשלב זה נסתפק בכמה צירופים בסיסיים בהם היא מופיעה יחד עם סימניות שכבר למדנו. הם יעזרו לנו להבין טוב יותר את משמעותה וכיצד משתמשים בה (לחצו על הסימניות האחרות בצירוף כדי להגיע לעמוד שלהן):
המשמעות הבסיסית של הסימנית 问 היא לשאול והיא מורכבת מדלת ובתוכה פה. כדי לשאול שאלות אנו צריכים לדבר אז די ברור מה הפה עושה שם. מה לגבי הדלת? כעיקרון היא מוגדרת כרכיב פונטי אשר רומז כיצד הוגים את הסימנית, אך ככל הנראה השיקולים לבחירתה היו גם סמנטיים. הופעה של מישהו בפתח הדלת מעוררת המון שאלות הן מצד בעלי הבית והן מצד המבקר. למשל מי זה? מה אתה רוצה? כך וכך נמצא? אפשר להיכנס? אפשר לעניין אתכם בשואב אבק חדש? ועוד ועוד…
ההגייה של הסימנית היא wèn ודרך מאוד פשוטה לזכור את זה היא שזה נשמע כאילו שואלים מתי באנגלית – when.
הסימנית 问 מצטרפת אל הסימנית 请 שלמדנו ביחידה הקודמת כדי ליצור ביטוי מאוד שימושי.
מדובר אמנם בצירוף קצר של שתי סימניות בלבד אבל המשמעות שהוא מביע היא משהו כמו 'סליחה, אפשר לשאול משהו בבקשה?'. שימו לב שלמרות שהוא מתורגם לסליחה לא ניתן להשתמש בו כדי להתנצל על משהו שעשיתם. הוא משמש כסליחה רק כבקשת רשות לשאול שאלה.
מתחילים בדלת עם טיפה (1), קו אנכי (2) וקו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (3) ולאחר מכן עוברים לפה המורכב מקו אנכי (4) קו אופקי הנשבר מטה (5) וקו אופקי המשלים את הריבוע (6).