הסימנית 兄 דומה לסימנית המסורתית של בן תינוק 兒 וככל הנראה לא במקרה. אם 兒 מסמלת תינוק שהגולגולת שלו עדיין לא התאחתה לחלוטין, הרי שב-兄 הכל כבר נסגר. גרסאות ישנות שלה נראות כך:
דרך נוספת לזכור את הסימנית היא לראות את ה-口 כפה שאומר לאח הצעיר 儿 מה לעשות. הסימנית נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים ב-口 עם קו אנכי (1), קו אופקי הנשבר מטה (2) וקו אופקי תוחם (3), ולאחר מכן מגיע תורו של ה-儿 המורכב מקו גולש שמאלה (4) וקו אנכי הפונה ימינה בכיפוף ומסתיים בוו כלפי מעלה (5).
(תזכורת קטנה וחשובה לגבי ההגייה: אל תשכחו שכאשר האות e מופיעה לבדה היא נשמעת יותר דומה ל-a מאשר ל-e)
המשמעות של הסימנית 哥 היא אח גדול. כמו כן היא יכולה לשמש גם כדרך מנומסת לפנות לאדם מבוגר יותר מאיתנו או למישהו בכיר יותר בעבודה איתו נמצאים בקשרי ידידות. בין חברים הוא יכולה לשמש ככינוי חיבה גם עבור אנשים פחות או יותר באותה שכבת גיל.
צירופים נפוצים
אח גדול – 哥哥 – gē ge
אח גדול (בעיקר ככינוי בין חברים ועמיתים) – 大哥 – dà gē
הסימנית 哥 מורכבת משני 可 (במקור מטה מכה באבן) אחד על גבי השני. ההשערה הרווחת היא שהמשמעות הקדומה של הסימנית 哥 היא לשיר בטקסיות תוך כדי תיפוף. אחר כך השאילו אותה כדי לבטא את המשמעות של אח גדול ועבור המילה 'שיר' יצרו את הסימנית 歌 המתבססת עליה. הסימנית 哥 נכתבת בעשרה צעדים:
מתחילים בקו אופקי (1) ואחריו 口 המורכב מקו אנכי (2), קו אופקי הנשבר מטה (3) וקו אופקי (4), ואחריהם קו אנכי (5), ואחר כך חוזרים על הכול (6-9) רק שהקו האנכי האחרון מסתיים בוו (10).
הסימנית 回 היא ללא ספק אחת המגניבות, הן בצורת הכתיבה שלה והן באופן בו היא מביעה את המשמעות שלה. המשמעות העיקרית שלה מקבילה לשורשים העבריים ח-ז-ר וש-ו-ב ועל כן נמצא אותה בפעלים כגון לשוב, להשיב (גם במובן של לתת תשובה), לחזור, להחזיר ואפילו למחזר. שימו לב ש-回 מתייחסת בעיקר לפעולות הקשורות בכיוון ובתנועה. על כן לא נשתמש בה כדי לבקש ממישהו לחזור על דבריו או כדי לציין חזרה לקראת מבחן או הופעה.
צירופים נפוצים
בסינית, כאשר משתמשים בפועל 'לחזור', כמעט תמיד על הדובר לציין האם פעולת החזרה מתבצעת אליו או ממנו והלאה.
כך למשל כאשר מישהו הולך מאיתנו ונרצה לקרוא לו בחזרה נאמר 回来 – huí lai
לעומת זאת אם מישהו ניגש אלינו ונרצה לגרום לו לחזור למקומו נאמר 回去 – huí qu
שימו לב שגם ב-回来 וגם ב-回去 הפעלים 来 ו-去 נהגים ללא הטון המקורי שלהם. זה קורה משום שהם אינם הפעלים העיקריים בצירוף, אלא רק משלימים לנו את הכיוון של הפעולה.
נהנים מסימנית אחת בשבוע? מוצאים את האתר מועיל וחשוב? העבודה עליו דורשת השקעה לא מעטה. הכנת המאמר הזה למשל ארכה למעלה משלוש שעות. אם אתם רוצים לעזור לי ליצור עוד חומר לימוד איכותי בעברית עבור חובבי השפה הסינית בישראל, אתם מוזמנים להצטרף לקהילת התומכים של האתר במימונה. מלבד הסיפוק מהידיעה שאתם עוזרים לדחוף קדימה יוזמה חינוכית מדרגה ראשונה, תקבלו גם גישה מלאה לחומרי לימוד מקוריים של מנדרינה והטבות נוספות.
חשוב לא להתבלבל בין 回来 ובין המילה הבאה שמורכבת מאותן שתי סימניות.
הלוך ושוב (לכרטיסי טיסה, רכבת וכו') – 来回 – lái huí
מבנה הסימנית וכתיבתה
הסימנית 回 היא סימנית אידאוגרפית. היא מביעה את הרעיון של לחזור על ידי יצירת מסלול מעגלי בו לא משנה באיזה כיוון נתחיל ללכת נחזור לנקודה ממנה התחלנו. משמעותה המקורית היא מערבולת ובעבר היא נראתה כך.
היא נכתבת בשישה צעדים, שלושה צעדים של מסגרת התוחמת ושלושה צעדים עבור הריבוע הפנימי.
מתחילים במסגרת התוחמת עם קו אנכי (1) וקו אופקי הנשבר מטה (2), אחר כך עוברים לריבוע הפנימי עם קו אנכי (3), קו אופקי הנשבר מטה (4) וקו אופקי סוגר (5), ולבסוף סוגרים את המסגרת עם קו אופקי (6).
הסימנית 哪 היא המקבילה הסינית למילות השאלה איזה, איזו ואילו. היא סוגרת לנו מעגל חשוב מאוד מכיוון שכבר הכרנו את שתי הסימניות שלרוב משמשות כתשובה שלה והן 这 (זה, זו, אלה) ו-那 (ההוא, ההיא, ההם, ההן). היא מתנהגת בדיוק כמוהן וזה אומר שלרוב היא לא מופיעה לבדה ומצריכה מספר ומילת כימות וסיווג. הנה כך:
נהנים מסימנית אחת בשבוע? מוצאים את האתר מועיל וחשוב? העבודה עליו דורשת השקעה לא מעטה. הכנת המאמר הזה למשל ארכה למעלה משעתיים. אם אתם רוצים לעזור לי ליצור עוד חומר לימוד איכותי בעברית עבור חובבי השפה הסינית בישראל, אתם מוזמנים להצטרף לקהילת התומכים של האתר במימונה. מלבד הסיפוק מהידיעה שאתם עוזרים לדחוף קדימה יוזמה חינוכית מדרגה ראשונה, תקבלו גם גישה מלאה לחומרים מקוריים של מנדרינה והטבות נוספות.
מבנה הסימנית
הסימנית מורכבת מהרכיב 口 (פה) אשר נפוץ במילות שאלה ונימה וכרכיב פונטי יש לנו את 那. הדימיון הפונטי והויזואלי לא מסתיים בזה, ובדיוק כמו הסימנית 那 גם ההגייה של 哪 יכולה להשתנות ל-něi עקב ההשפעה של המספר אחד. היא נכתבת בתשעה צעדים.
מתחילים ב-口 עם קו אנכי (1), קו אופקי הנשבר מטה (2) וקו אופקי סוגר (3). אח"כ עוברים ל-那 המורכב מקו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (4), שני קווים אופקיים קצרים (5-6), קו גולש שמאלה (7), צעד משולב של קו אופקי הנשבר לקו גולש שמאלה קצר ממנו יוצאת עקומה עם וו (8) ולסיום קו אנכי (9).
הסימנית 可 מבטאת את המשמעות של ניתן, אפשר ומותר. היא אינה מילה עצמאית ומופיעה בצירופים בלבד. מרבית הצירופים בהם היא מופיעה משמשים להבעת הסכמה, מתן רשות ואפילו הבעת תקוות ומשאלות. אפשר להקביל אותה למילה may באנגלית או לשורש נ-ת-נ בעברית כמו למשל כשאומרים שניתן לעשות משהו, או במשפט 'מי ייתן וחלומותיך ייתגשמו'.
הבעת הסכמה ומתן רשות הן לרוב דברים שאנו מביעים בדיבור וזה משהו שיכול לעזור לנו לזכור את הרכב הסימנית ומדוע מופיע בה 口 (פה). בנוסף ייתכן והסימנית כולה היא פיקטו-פונטית והחלק השני מקורו ב-丂 (הגייה – kǎo) שפירושו מקל. הסבר מסובך יותר לוקח את זה צעד קדימה וגורס כי הסימנית החלה כציור של מקל (丁 / 丂) אשר שימש להקשה על אבן (שלאחר מכן הפכה ל-口) בשביל לתת קצב לאנשים אשר היו שרים בתפילה. הסבר נוסף הוא שהסימנית הזו החלה ציור של גרזן או ידית של גרזן (柯) ושאלו אותה עקב הדימיון בהגיה. כך או כך כיום היא משמשת כדי לבטא רשות, הסכמה או היתכנות של משהו.
הסימנית 可 אינה עומדת בפני עצמה ותמיד תהיה חלק מצירוף. עוד נלמד צירופים שימושיים שלה אך בשלב זה נסתפק בכמה צירופים בסיסיים בהם היא מופיעה יחד עם סימניות שכבר למדנו. הם יעזרו לנו להבין טוב יותר את משמעותה וכיצד משתמשים בה (לחצו על הסימניות האחרות בצירוף כדי להגיע לעמוד שלהן):
המשמעות הבסיסית של הסימנית 问 היא לשאול והיא מורכבת מדלת ובתוכה פה. כדי לשאול שאלות אנו צריכים לדבר אז די ברור מה הפה עושה שם. מה לגבי הדלת? כעיקרון היא מוגדרת כרכיב פונטי אשר רומז כיצד הוגים את הסימנית, אך ככל הנראה השיקולים לבחירתה היו גם סמנטיים. הופעה של מישהו בפתח הדלת מעוררת המון שאלות הן מצד בעלי הבית והן מצד המבקר. למשל מי זה? מה אתה רוצה? כך וכך נמצא? אפשר להיכנס? אפשר לעניין אתכם בשואב אבק חדש? ועוד ועוד…
ההגייה של הסימנית היא wèn ודרך מאוד פשוטה לזכור את זה היא שזה נשמע כאילו שואלים מתי באנגלית – when.
הסימנית 问 מצטרפת אל הסימנית 请 שלמדנו ביחידה הקודמת כדי ליצור ביטוי מאוד שימושי.
מדובר אמנם בצירוף קצר של שתי סימניות בלבד אבל המשמעות שהוא מביע היא משהו כמו 'סליחה, אפשר לשאול משהו בבקשה?'. שימו לב שלמרות שהוא מתורגם לסליחה לא ניתן להשתמש בו כדי להתנצל על משהו שעשיתם. הוא משמש כסליחה רק כבקשת רשות לשאול שאלה.
מתחילים בדלת עם טיפה (1), קו אנכי (2) וקו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (3) ולאחר מכן עוברים לפה המורכב מקו אנכי (4) קו אופקי הנשבר מטה (5) וקו אופקי המשלים את הריבוע (6).
ביחידה הקודמת התמקדנו בסימניות בהן הרכיב הדומיננטי היה 口. יחידה 2 תעסוק בדיבור ושפה ותתמקד ברכיב הכתיבה 言 אשר קשור אליו באופן הדוק.
yán
הסימנית 言 היתה אחת הדרכים הנפוצות בסינית עתיקה לבטא את המשמעות של פעולת הדיבור או התוצר שלה. זוהי סימנית אידאוגרפית ולמרות שכיום היא פשוט נראית כמו פה ממנו יוצאים גלי קול, הבסיס שלה למעשה הוא הסימנית לשון (舌) אשר למדנו בשבוע שעבר, עליה הוסיפו כמה קווים כדי לבטא את הרעיון של דיבור.
כיום היא עדיין מבטאת את אותה משמעות רק שהיא אינה עומדת בפני עצמה ומופיעה בצירופי סימניות בלבד. כמו כן היא נחשבת לסיפרותית יחסית ופחות משתמשים בה ביומיום. ההגייה של הסימנית היא yán אך חשוב לשים לב כי מסתתר לנו צירוף הצלילים ian בו ה-a נשמעת יותר כמו e. לכן זה אומרים את זה יותר כמו יֶן מאשר יָאן.
היא נכתבת בשבעה צעדים מאוד פשוטים:
מתחילים בטיפה (1), אחריה שלושה קווים אופקיים משמאל לימין (2-4) ולבסוף הפה (5-7)
הסימנית 唇 שמשמעותה שפתיים או שפה אחת היא סימנית פיקטו-פונטית. החלק התחתון שלה הוא 口 אשר רומז לנו על המשמעות ומעליו יש לנו את 辰 כרכיב פונטי שכאשר הוא מופיע לבדו הוגים אותו chén. מבחינת הגייה, שימו לב שלמרות שאנו כותבים chun, לא מדובר בתנועת אוּ רגילה ובתוך ה-u יש טוויסט קטן של e שאינה נכתבת. הקשיבו היטב ונסו לשמוע זאת.
למרות שהסימנית 唇 לבדה מביעה את המשמעות של שפה או שפתיים, במקרים מסויימים (למשל כאשר ההקשר לא כל כך ברור או מתוך רצון לשמור על שיווי משקל בין רכיבים שונים במשפט) נצטרך לצרף אליה את הסימנית 嘴 ולומר את המילה המלאה אשר מורכבת משתי הברות.
הסימנית נכתבת בעשרה צעדים, שבעה לכתיבת הרכיב העליון ושלושה לפה.
מתחילים ב-辰 עם קו אופקי משמאל לימין (1) ממנו יוצא קו גולש שמאלה (2), לאחר מכן שני קווים אופקיים (3-4), ולסיום קו אנכי עם וו (5), קו כגולש שמאלה מאוד קצר (6) ואחריהם קו גולש ימינה (7). מסיימים את הסימנית עם הפה (8-10).
הסימנית 舌 משמעותה לשון ומכיוון שלשון הוא איבר אשר יוצא מן הפה יש לנו 口 בתחתית הסימנית ממנו יוצא משהו שנראה כמו 千 אותו מכירים כסימנית שפירושה אלף. מה הקשר בין לשון לאלף? התשובה היא שאין קשר ושזהו פשוט שינוי שעברה הסימנית עם הזמן. במקור הסימנית נראתה כך:
כפי שאתם רואים הלשון המקורית היתה מפוצלת והזכירה בצורתה את האות Y. יש כאלו שאומרים שזה נעשה כדי להדגים את הגמישות והתנועתיות של הלשון ויש אלו שאומרים שזה מפני שבמדובר בלשון של נחש (כן, שובפעם נחש) שהיא אחד האיברים הכי מזוהים איתו. העובדה שאת המילה 'לשון' והמילה 'נחש' הוגים בדיוק אותו דבר מחזקת את הסברה השנייה מבין השתיים.
הסימנית נכתבת בשישה צעדים.
מתחילים ב-千 עם קו גולש שמאלה שוכב (1), קו אופקי (2) וקו אנכי (3) ולאחר מכן עוברים לפה (4-6) אותו אנחנו כבר מכירים היטב.
הסימנית האחרונה שלנו להשבוע היא הסימנית 听 שמבטאת את המשמעות של לשמוע, להאזין או להקשיב. כמו כל הסימניות שלמדנו השבוע זוהי סימנית פיקטו-פונטית בה ה-口 קשור למשמעות הסימנית והרכיב בצד ימין 斤 הוא פונטי (הוגים אותו jīn ומשמעותו המקורית היא גרזן). מה הקשר בין שמיעה לבין פה? יש לכך הסבר קלוש והוא שאנחנו מקשיבים למה שאנשים אחרים אחרים אומרים, אבל תודו שהרבה יותר מתבקש שתופיע שם אוזן. הגרסה המסורתית של הסימנית נכתבת 聽 ואכן יש בה אוזן (耳). היא מספרת סיפור שלם של אדם הכורע על אדמה (壬) ומקשיב לאדם אחר אשר מטיף לו מוסר (悳). צורת הרכיבים מן הסתם השתנתה מעט כאשר דחסו אותם לתוך סימנית אחת.
