ישנם שני הסברים אפשריים לגבי מקור הסימנית 丈. האחד הוא שמדובר בפיקטוגרף של יד המחזיקה מקל (אחת המשמעויות העתיקות שלה היא להצליף), ואילו השני גורס כי מדובר בעשר (十) ידיים (又) אשר שוות בקירוב למרחק שהיא מציינת. גרסאות קדומות שלה תומכות בשני ההסברים:
הסימנית נכתבת בשלושה צעדים:
מתחילים בקו אופקי (1), אחריו קו גולש שמאלה (2) ולסיום קו גולש ימינה (3).
הסימנית 夫 מבטאת את המשמעות של אדם בוגר או גבר, לעיתים בהקשר המשפחתי במשמעות של בעל, ולעיתים בהקשרים של עבודה במשמעות של בעל מקצוע. כיום הוגים אותה fū אולם בסינית קלאסית לרוב הוגים אותה fú בטון שני.
הסימנית 夫 היא פיקטוגרף של אדם בוגר (大) עם סיכת ראש (一). בעת העתיקה נערים שהגיעו לפרקם כרכו את שערם סביב סיכת עץ עבה וארוכה ואספו אותו מעל הראש. היא נכתבת בארבעה צעדים:
מתחילים בשני קווים אופקיים כאשר העליון (1) קצר מן התחתון (2), ולאחר מכן פשוט מציירים 人 ע"י קו גולש שמאלה (3) ואחריו קו גולש ימינה (4).
הסימנית 兄 דומה לסימנית המסורתית של בן תינוק 兒 וככל הנראה לא במקרה. אם 兒 מסמלת תינוק שהגולגולת שלו עדיין לא התאחתה לחלוטין, הרי שב-兄 הכל כבר נסגר. גרסאות ישנות שלה נראות כך:
דרך נוספת לזכור את הסימנית היא לראות את ה-口 כפה שאומר לאח הצעיר 儿 מה לעשות. הסימנית נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים ב-口 עם קו אנכי (1), קו אופקי הנשבר מטה (2) וקו אופקי תוחם (3), ולאחר מכן מגיע תורו של ה-儿 המורכב מקו גולש שמאלה (4) וקו אנכי הפונה ימינה בכיפוף ומסתיים בוו כלפי מעלה (5).
המשמעות הבסיסית ביותר של הסימנית 儿 היא תינוק או פעוט אולם כיום היא משמשת גם כדרך העיקרית לומר בן (במובן של son). היא חברה מאוד טובה של הסימנית 子 שהכרנו בפרק 1 אשר משמעותה העיקרית היא גם בן. ההבדל ביניהן הוא ש-儿 במקור התייחסה יותר לילדים רכים שזה עתה נולדו, ואילו 子 נועדה לילדים בוגרים יותר.
בדיוק כמו חברתה הטובה 子, כך גם 儿 יכולה לשמש כסיומת של שמות עצם. כשהיא עושה זאת לא הוגים אותה במלואה אלא רק את ה-r שבסופה על ידי הרמה וגלגול של הלשון לחלק האחורי של הפה. כאשר היא מופיעה בסופם של שמות עצם היא מקנה להם מימד של הקטנה וחיבה.
הסימנית 儿 היא סימנית מפושטת. הסימנית המסורתית נכתבת 兒 והיא ציור של תינוק אשר הראש שלו (臼) מודגש וניתן לראות כי גולגלתו עדיין לא התאחתה ונסגרה עד הסוף (מה שקורה באזור גיל שנה וחצי). גרסאות קדומות של הסימנית נראות כך:
הסימנית המפושטת כוללת רק את החלק התחתון של הסימנית המקורית ונכתבת בשני צעדים:
מתחילים בצד שמאל עם קו גולש שמאלה (1) ומימינו קו אנכי הפונה בכיפוף ימינה ומסתיים בוו כלפי מעלה (2).
המשמעות הבסיסית של הסימנית 母 היא אם אולם כמו הסימנית 父 גם היא יכולה להתייחס לקרובות משפחה ונשים מבוגרות אחרות. בנוסף הסימנית 母 יכולה לעשות כמה דברים ש-父 לא יכולה לעשות וזה להופיע לפני חיות כדי לחדד שמדובר בחיה ממין נקבה (סוסה – 母马 – mǔ mǎ, אתון – 母驴 – mǔ lǘ), לציין את המשמעות של מקור של דברים (כמו חברה אם או חללית אם בעברית) וכן להוות חלק ממילים שמציינות רכיבים או דברים שמתחברים אחד לשני כגון אום של בורג או אפילו צלילים ואותיות.
הסימנית 母 היא סימנית פיקטוגרפית. היא מתבססת על ציור של אישה (女) המדגיש את אזור החזה כדי להמחיש שמדובר באישה מניקה בעלת ילדים. גרסאות קדומות שלה נראות כך:
הסימנית 母 נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים בקו אנכי שנשבר ימינה (1), אחריו קו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (2), קו אופקי באמצע הצורה שנוצרה (3) ולסיום שתי טיפות (4-5) מעליו ומתחתיו.
הדרך הטובה ביותר להסביר את המשמעות של הסימנית 它 היא להקביל אותה למילה it באנגלית. משתמשים בכל פעם שרוצים לדברים שהם לא אנשים או לדברים שאין להם מין. ההגייה שלה זהה לחלוטין לשמות הגוף הוא (他) והיא (她) ובדיבור לא ניתן להבחין בין השלוש, אולם בכתיבה אפשר להשתמש ב-他 ו-她 גם עבור חיות במידה ויודעים את מינן.
בדיוק כמו שאר כינויי הגוף הנפוצים, ניתן להפוך גם אותה לרבים באמצעות הסימנית 们.
הם / הן (לדברים) – 它们 – tā men
מבנה הסימנית וכתיבתה
הסימנית 它 החלה את דרכה כציור של נחש וזוהי גם המשמעות העתיקה שלה. בתחילת דרכה היא נראתה כך:
עם הזמן היא עברה לא מעט שינויים וכיום נמצא בה את הרכיבים גג (宀) ו-匕 שמציין כף, פגיון או גוף של אדם, תלוי את מי שואלים ובאיזו תקופה. היא נכתבת בחמישה צעדים:
מתחילים בגג עם שתי טיפות (1-2) וקו אופקי הנשבר לוו כלפי מטה (3), לאחר מכן קו גולש שמאלה (4) הנתחם על ידי קו אנכי הפונה ימינה בכיפוף ומסתיים בוו כלפי מעלה (5).
השורש או רכיב הכתב בו אנחנו הולכים להתמקד בשבועות הקרובים הוא המסגרת התוחמת. בדרך כלל הוא מופיע בסימניות שמשמעותן קשורה לשטחים ואזורים והוא מדגיש או ממחיש את הרעיון של גבול או תיחום. יש שני דברים שחשוב לדעת לגביו. הראשון – למרות שיש דרך להגות אותו והיא wéi, הוא לא באמת סימנית בפני עצמו אלא מהווה חלק בסימניות אחרות, עם רכיב נוסף בתוכו. השני – הוא מאוד דומה לסימנית 口 (פה) ולמעשה ההבדל היחיד ביניהן הוא הגודל. כשהם אחד ליד השני נראה כך 囗 – 口 ואז קל יותר לראות זאת.
הוא נכתב בשלושה צעדים בדיוק כמו הסימנית 口.
מתחילים בקו אנכי מלמעלה למטה (1), אח"כ קו אופקי הנשבר מטה ובסופו וו קטן (2) ולסיום קו אופקי הסוגר את הריבוע (3).
היום כבר קשה להבחין בכך, אבל הסימנית 自 החלה את דרכה כפיקטוגרף של אף, ככל הנראה של חיה. בגילגולים המוקדמים של הסימנית, אשר נחרטו על עצמות בקר ושריונות צבים, עוד ניתן להבחין בקימור של הנחיריים ובאלכסוניות של גשר האף, אולם עם הזמן ובעקבות תהליכי הסטנדרטיזציה שעברו על הכתב הסיני היא התיישרה והתקבעה לצורתה המוכרת כיום.
צורת הסימנית היא לא הדבר היחיד אשר השתנה עם הזמן. בשלב מסוים החלו להשתמש בסימנית אחרת כדי לבטא את המשמעות של אף (נלמד אותה בשבוע הבא) וכיום הסימנית 自 משמשת כדי לבטא משמעויות אחרות.
בסינית מודרנית הסימנית 自 משמשת בעיקר כדי לבטא את הרעיון של עצמיות. מעניין לראות כי גם אנחנו קשרנו את הרעיון הזה לאיבר מסויים בגוף שלנו רק שאצלנו הזיקה היא לעצמות. יש לא מעט מילים שימושיות שאנחנו יכולים להרכיב עם הסימנית 自 במשמעותה זו (לחצו על הסימניות האחרות בצירוף כדי לעבור לעמוד שלהן):
משמעות נוספת אותה הסימנית 自 מבטאת כיום היא של מילת היחס 'מן' או המילית 'מ' במובן של להגיע ממקום מסויים או להתחיל מזמן מסויים. השימוש בה נחשב לרשמי וספרותי יחסית בהשוואה לסימנית 从 אשר למדנו בפרק 1 אך הן יכולות להצטרף יחדיו למילה אחת:
מתחילים בקו גולש שמאלה מאוד קצר (1), אח"כ קו אנכי כלפי מטה (2), קו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (3), שני קווים אופקיים קצרים (4-5) וקו אופקי הסוגר את המלבן (6).
סימנית אחת בשבוע הוא קורס חברתי לקריאה וכתיבה בסינית אשר מתבסס על מימון המונים. בהכנת מאמר זה הושקעו כמעט שלוש שעות של עבודה. אם נהניתם ממנו ומצאתם אותו שימושי אתם מוזמנים לתמוך בפרויקט באופן קבוע במימונה ולפרגן לי בכוס קפה פעם בחודש. תמורת תמיכתכם תקבלו סיכומים, תרגולים, מבחנים והטבות נוספות. אם קשה לכם עם מחוייבויות ארוכות טווח, ניתן גם לתמוך בפרויקט באמצעות Paypal בסכום חד-פעמי שגובהו נתון לשיקולכם אך ללא קבלת תמורות והטבות. דרך נוספת ומבורכת לעזור לפרויקט היא להעביר אותו הלאה לאנשים נוספים באמצעות כפתורי השיתוף בסוף המאמר. פתגם סיני עתיק אומר שכל המרבה הרי זה משובח.
הפירוש הבסיסי של הסימנית 大 (הגייה – dà) הוא גדול או אדיר והבסיס שלה הוא הסימנית 人 (אדם). ההסבר לכך הוא שכבר בתחילת ההסטוריה האדם זיהה את עליונותו וגדולתו על פני שאר הדברים בסביבתו. דרך נוחה לזכור את צורת הסימנית היא העובדה שהיא נראית כמו אדם עם זרועות פרושות לרווחה כאילו הוא מנסה להמחיש את הגודל של דבר מסויים בעודו אומר לנו "כזה גדול!".
הסימנית 大 מתחברת לסימנית 多 שלמדנו אתמול ויחד הן יוצרות צירוף מאוד מאוד שימושי:
כמה גדול? – 多大 – duō dà
הסיבה שהוא כל כך שימושי היא שהוא משמש לשאול אנשים מה גילם. אם נרצה לשאול מישהו או מישהי בני כמה הם נוכל פשוט לומר:
בפרק שלוש אנחנו הולכים לדבר על גדלים כמויות וגלאים. השורש שהולך לככב בפרק זה הוא 夕 אשר כבר נתקלנו בו בפרק הקודם כאשר למדנו את הסימנית 名.
xī
הפירוש הבסיסי של הסימנית 夕 (הגייה – xī) הוא ערב, דימדומים או שעות בין ערביים אך לעיתים היא יכולה גם לבטא את המשמעות של לילה. שימו לב שהיא אינה המילה היומיומית לערב או לילה ותופיע רק בצירופים עם סימניות אחרות. היא נחשבת לספרותית יחסית ואפשר להקביל אותה למילה 'ליל' בעברית או 'eve' באנגלית. צורתה מתבססת על סהר ובתחילת הדרך היא נראתה כך:
הסימנית הזו היא חלק משמו של חג האוהבים הסיני אותו מציינים בערב השביעי של החודש השביעי בלוח השנה הסיני ולכן קוראים לו 七夕 – qī xī:
הסימנית נכתבת בשלושה צעדים:
מתחילים בקו גולש שמאלה (1), אחריו קו אופקי הנשבר לקו גולש שמאלה (2) ולבסוף טיפה מאורכת בין שני הקוים (3).
