הסימנית 夫 מבטאת את המשמעות של אדם בוגר או גבר, לעיתים בהקשר המשפחתי במשמעות של בעל, ולעיתים בהקשרים של עבודה במשמעות של בעל מקצוע. כיום הוגים אותה fū אולם בסינית קלאסית לרוב הוגים אותה fú בטון שני.
הסימנית 夫 היא פיקטוגרף של אדם בוגר (大) עם סיכת ראש (一). בעת העתיקה נערים שהגיעו לפרקם כרכו את שערם סביב סיכת עץ עבה וארוכה ואספו אותו מעל הראש. היא נכתבת בארבעה צעדים:
מתחילים בשני קווים אופקיים כאשר העליון (1) קצר מן התחתון (2), ולאחר מכן פשוט מציירים 人 ע"י קו גולש שמאלה (3) ואחריו קו גולש ימינה (4).
המשמעות הבסיסית של הסימנית 客 היא אורח. בהרחבה וצירופים היא יכולה להתייחס גם למבקרים, לקוחות, נוסעים בתחבורה ציבורית ואפילו נוודים. בנוסף, כנגזרת של אירוח היא יכולה להעיד גם על נימוס.
הסימנית 客 היא סימנית פיקטו-פונטית. הרכיב 宀 בחלקה העליון הוא הגג הרומז לנו על המשמעות, והרכיב 各 אשר מופיע מתחתיו נהגה gè ורומז לנו כיצד היא נשמעת. עם זאת, מבט מדוקדק ומעמיק יותר ב-各 יגלה לנו שהוא מורכב מ-夂 שמייצג כף רגל והליכה ומ-口 שמלבד פה מייצג גם פתח של דלת. גרסאות קדומות שלה נראות כך:
יכול להיות שהרכיב 各 נבחר לא רק בגלל איך שהוא נשמע אלא גם כי הוא יכול לציין רגל שעוברת בפתח הדלת או פה נוסף שהגיע וצריך להאכיל. הסימנית נכתבת בתשעה צעדים.
מתחילים בגג עם שתי טיפות (1-2) וקו אופקי המסתיים בוו כלפי מטה (3), לאחר מכן 夂 המורכב מקו גולש שמאלה (4), קו אופקי הנשבר לקו גולש שמאלה (5) וקו גולש ימינה (6), ולבסוף ה-口 המורכב מקו אנכי (7) קו אופקי הנשבר לקו אנכי (8) וקו אופקי סוגר (9).
המשמעות הבסיסית של הסימנית 家 היא בית, כאשר מדובר בעיקר במובן הרגשי ופחות במובן הפיזי. אם ניעזר לרגע בשפה האנגלית הרי שהיא יותר דומה למילה home ופחות למילה house. כהרחבה של המטען הרגשי של הבית היא מבטאת גם את המשמעות של משפחה.
מלבד המשמעות של בית ומשפחה יש לה עוד שלושה שימושים / משמעויות נפוצות:
מילת כימות וסיווג לחנויות, מסעדות ובתי עסק נוספים.
יכולה לבטא את המשמעות של בעל מקצוע, אומן או מומחה – אנשים שמרגישים בבית בתחום העיסוק שלהם.
הסימנית 家 היא סימנית אסוציאטיבית המתבססת על הרכיב 宀 (גג) ומתחתיו הרכיב 豕 (הגייה – shǐ) אשר מבטא את המשמעות של חזיר. גרסאות קדומות שלה נראו כך:
הסיבה מדוע בחרו לבטא את המשמעות של בית עם חזיר (ולא אדם) מתחת לגג אינה ידועה בוודאות אולם יש לכך מס' השערות. ההשערה הרווחת ביותר היא שבתקופה בה הותקנה הסימנית ביות חיות היה עניין מפותח בסין, אולם מרבית החיות המבויתות כגון הסוסים, הכבשים, הכלבים והעופות חיו מחוץ לבית ואילו החזירים חיו בין כתלי הבית. בנוסף לכך, החזירים שימשו כקורבן אשר הועלה לכבוד רוחותיהם של האבות הקדמונים של המשפחה וסימלו כבוד כלפיה. מלבד זאת חשוב לזכור שהרעיון של אדם תחת גג כבר שימוש כדי לבטא משמעות של מגורים או התאכסנות במלון. הסימנית נכתבת בעשרה צעדים:
מתחילים בגג עם שתי טיפות (1-2) וקו אופקי ממנו יוצא וו כלפי מטה (3) ולאחר מכן עוברים ל-豕 המתחיל בקו אופקי (4), קו גולש שמאלה שוכב (5), עקומה עם וו בסופה (6), שני קווים גולשים שמאלה היוצאים מן העקומה (7-8), קו גולש שמאלה קצר הנעצר בעקומה (9) ולסיום קו גולש ימינה (10).
השבוע נתמקד ברכיב הכתיבה 彳 אשר מבטא את המשמעות הבסיסית של הליכה. מדוע אנחנו לומדים אותו דווקא ביחידה המתמקדת בבני אדם? קודם כל הוא מאוד שימושי, אבל יותר מזה הוא מאוד דומה לרכיב שלמדנו בשבוע שעבר (亻) ובסינית קוראים לו רכיב האדם הכפול. אם הוא מוכר לכם יכול להיות שזה בגלל שהוא מופיע בגירסה המסורתית של הסימנית 从 אותה למדנו בשבוע שעבר – 從.
xíng
háng
הסימנית הראשונה שנכיר עם הרכיב 彳 היא הסימנית 行 אשר קשורה באופן הדוק לרכיב ולמעשה גם היא מבטאת גם היא את המשמעות של הליכה. הם החלו את דרכם כציור של צומת דרכים והמשמעות העתיקה שלהם היא דרך.
יש שתי דרכים להגות את הסימנית 行. הראשונה היא xíng ואז המשמעות שלה אכן קשורה בעיקר לתנועה והליכה כמו בצירוף 行人 (הגייה xíng rén) שמשמעותו הולך רגל. השנייה היא háng ואז המשמעות שלה יותר קשורה למקצוע, תחום עיסוק או קריירה שהם בעצם הדרך או המסלול אשר מתווה לעצמו אדם במהלך חייו. משמעות נוספת שלה כ-háng היא שורה, למשל שורה בפסקת טקסט או באולם קולנוע.
הסימנית נכתבת בשישה צעדים.
שני קווים גולשים שמאלה (1-2), קו אנכי כלפי מטה (3), שני קווים אופקיים משמאל לימין (4-5) ולסיום קו אנכי כלפי מטה המסתיים בוו לשמאל.
אגב, בסינית אפשר להשתמש בהליכה כדי להביע הסכמה והיתכנות, בדיוק כמו שבעברית ולשאול 行吗 – xíng ma שזה בעצם לומר 'הולך?' כמו שאלה בסוף משפט בו מציעים משהו (כמו למשל 'היום נזמין פיצה, הולך?') והתשובה תהיה פשוט 行 – xíng – הולך…
שימו לב הסימנית הזו אינה משמשת כפועל היומיומי להליכה ובשביל זה קיימת מילה אחרת. נלמד אותה בעתיד.
הסימנית 功 שמשמעותה הצלחה או הישג נהגית gōng והיא מורכבת משני רכיבים שכבר הכרנו – עבודה (工) וכח (力). הסימנית הזו מדגימה לנו שהקו בין סימניות אסוציאטיביות ובין סימניות פיקטו-פונטיות הוא קצת מטושטש לפעמים. מצד אחד הוגים אותה בדיוק כמו עבודה ככה שניתן לראות את 工 כרכיב פונטי, ומצד שני כדי להצליח ולהגיע להישגים צריך להשקיע כוחות ולעבוד, כך שיש לעבודה גם קשר סמנטי. בנוסף יש לה גם את הפירוש של עבודה בהקשר הפיזיקלי. הסימנית נכתבת בחמישה צעדים:
מה שחשוב לשים לב אליו כאן זה בצעד השלישי והאחרון של הרכיב עבודה קורה אותו שינוי שקורה גם ברכיב סוס כשהוא מופיע בצד שמאל של סימניות – הקו האופקי מתקצר, מתחדד ומטפס מעט עם התקדמותו ימינה.
כמו חברתה 力 שלמדנו אתמול גם הסימנית 工 מבטאת את הרעיון העומד מאחוריה על ידי ציור של כלי עבודה, אולם הפעם מדובר בכלי של בעלי מלאכה הדורש התמקצעות ומכאן המשמעויות של עבודה, מלאכה ומקצוע. את הסימנית הוגים gōng בטון גבוה וקבוע (שאינו עולה או יורד) וצריך לשים לב שהאות g הפותחת את המילה נשמעת קצת פחות רכה מהאות ג' בעברית או g באנגלית. את הסימנית כותבים בשלושה צעדים:
קו אופקי משמאל לימין
קו אנכי מלעלה למטה
קו אופקי משמאל לימין, ארוך יותר מן הקודם
דרך נחמדה לזכור את 工 היא באמצעות אסוציאציה לקורת פלדה, אשר החתך שלה מזכיר את צורת הסימנית:
לא סתם בסינית קוראים לקורות מן הסוג הזה 工字钢 – פלדה (בצורת) הסימנית עבודה.