הסימנית 齿 היא סימנית פיקטו-פונטית בה החלק התחתון הוא ציור של שיניים בתוך פה (בגרסה המסורתית זה קצת יותר ברור) ואילו החלק העליון 止 הוא פונטי וההגייה המקורית שלו כסימנית עצמאית היא zhǐ.
כמו ש-牙 התייחסה בעבר לשיניים חותכות, כך גם המשמעות העיקרית של 齿 היתה בהתחלה שיניים טוחנות. כיום שתי הסימניות יכולות להצטרף אחת לשניה כדי ליצור את המילה המלאה והדו-הברתית לשיניים.
שיניים – 牙齿 – yá chǐ
צירוף מעניין נוסף שאנו יכולים להרכיב הוא 唇齿 (הגייה – chún chǐ).
הפירוש המילולי שלו הוא שפתיים ושיניים אבל משתמשים בו כדי לתאר שותפים קרובים או אנשים שתלויים אחד בשני.
הסימנית נכתבת בשמונה צעדים:
מתחילים בחלק העליון 止 עם קו אנכי (1) ממנו יוצא קו אופקי קצר (2), לאחר מכן עוד קו אנכי (3) ואחריו קו אופקי ארוך תוחם (4). לאחר מכן עוברים לחלק התחתון ומתחילים ב-人 דחוס המורכב מקו גולש שמאלה (5) ואחריו טיפה (6), ולבסוף המסגרת המורכבת מקו אנכי הנשבר לקו אופקי (7) ואחריו קו אנכי תוחם (8).