ישנם שני הסברים אפשריים לגבי מקור הסימנית 丈. האחד הוא שמדובר בפיקטוגרף של יד המחזיקה מקל (אחת המשמעויות העתיקות שלה היא להצליף), ואילו השני גורס כי מדובר בעשר (十) ידיים (又) אשר שוות בקירוב למרחק שהיא מציינת. גרסאות קדומות שלה תומכות בשני ההסברים:
הסימנית נכתבת בשלושה צעדים:
מתחילים בקו אופקי (1), אחריו קו גולש שמאלה (2) ולסיום קו גולש ימינה (3).
השבוע נתמקד ברכיב הכתיבה 彳 אשר מבטא את המשמעות הבסיסית של הליכה. מדוע אנחנו לומדים אותו דווקא ביחידה המתמקדת בבני אדם? קודם כל הוא מאוד שימושי, אבל יותר מזה הוא מאוד דומה לרכיב שלמדנו בשבוע שעבר (亻) ובסינית קוראים לו רכיב האדם הכפול. אם הוא מוכר לכם יכול להיות שזה בגלל שהוא מופיע בגירסה המסורתית של הסימנית 从 אותה למדנו בשבוע שעבר – 從.
xíng
háng
הסימנית הראשונה שנכיר עם הרכיב 彳 היא הסימנית 行 אשר קשורה באופן הדוק לרכיב ולמעשה גם היא מבטאת גם היא את המשמעות של הליכה. הם החלו את דרכם כציור של צומת דרכים והמשמעות העתיקה שלהם היא דרך.
יש שתי דרכים להגות את הסימנית 行. הראשונה היא xíng ואז המשמעות שלה אכן קשורה בעיקר לתנועה והליכה כמו בצירוף 行人 (הגייה xíng rén) שמשמעותו הולך רגל. השנייה היא háng ואז המשמעות שלה יותר קשורה למקצוע, תחום עיסוק או קריירה שהם בעצם הדרך או המסלול אשר מתווה לעצמו אדם במהלך חייו. משמעות נוספת שלה כ-háng היא שורה, למשל שורה בפסקת טקסט או באולם קולנוע.
הסימנית נכתבת בשישה צעדים.
שני קווים גולשים שמאלה (1-2), קו אנכי כלפי מטה (3), שני קווים אופקיים משמאל לימין (4-5) ולסיום קו אנכי כלפי מטה המסתיים בוו לשמאל.
אגב, בסינית אפשר להשתמש בהליכה כדי להביע הסכמה והיתכנות, בדיוק כמו שבעברית ולשאול 行吗 – xíng ma שזה בעצם לומר 'הולך?' כמו שאלה בסוף משפט בו מציעים משהו (כמו למשל 'היום נזמין פיצה, הולך?') והתשובה תהיה פשוט 行 – xíng – הולך…
שימו לב הסימנית הזו אינה משמשת כפועל היומיומי להליכה ובשביל זה קיימת מילה אחרת. נלמד אותה בעתיד.
הסימנית 王 משמעותה היא מלך או שליט. היא מאוד דומה לסימנית אחרת שלמדנו לא מזמן – הסימנית 工 שמשמעותה עבודה. אין ממש קשר בין שתי הסימניות האלו אבל דרך נחמדה לזכור את המשמעות של 王 היא כאדם ששם פס (一) על העבודה (工). את הסימנית הוגים wáng בטון שני (עולה וקצר) ונזכיר שהצליל של הסיומת ng הוא לא חיבור של נ' ו-ג' אלא צליל מאונפף הדומה לצליל האות נ' רק שהלשון לא נוגעת בשיניים העליונות אלא נשארת דבוקה לחך התחתונה במקום. הקשיבו היטב לקובץ ה-mp3 ונסו לחכות את הצליל. הסימנית נכתבת בארבעה צעדים:
קו אופקי משמאל לימין
קו אופקי מעט קצר יותר משמאל לימין
קו אנכי היורד כלפי מטה
קו אופקי ארוך משמאל לימין התוחם את הקו האנכי
צורת הסימנית השתנתה במהלך השנים אבל המקור שלה הוא ככל הנראה בגרזן אימתני שסימן עוצמה. אם להיות כנים אז ביחס לסימניות אחרות היא דווקא עשתה עבודה לא רעה בשימור המראה שלה.
קצת העשרה תרבותית – הסימנית הזו היא אחד משמות המשפחה הנפוצים ביותר בסין, אם לא הנפוץ שבהם. בסין יש ככל הנראה מעל 90 מיליון אנשים החולקים את שם המשפחה הזה.
הסימנית 上 יכולה לתאר הן את הכיוון הכללי של למעלה, על ומעל, והן את הפעולה של לעלות. היא עושה זאת באמצעות קו אופקי אשר משהו נמצא מעליו. היא נהגית shàng בטון נופל כאשר ה-sh מבטא ש' עמוקה מעט בהשוואה לעברית ונכתבת בשלושה צעדים:
קו אנכי מלמעלה למטה
קו אופקי קצר משמאל לימין המתחיל פחות או יותר מאמצע הקו האנכי
