רכיב הכתיבה 宀 מציין את המשמעות של גג. ההגייה הרשמית שלו היא mián אולם מכיוון שכבר הרבה זמן שהוא אינו מהווה סימנית עצמאית, הדרך הנפוצה להתייחס אליו היא בשם 宝盖 (הגייה – bǎo gài) שפירושו המכסה של הסימנית 宝.
זו לא הפעם הראשונה שאנו נתקלים ברכיב הזה. פגשנו בו כבר ביחידה 2 של פרק 1 כאשר למדנו את הסימנית 字 (הגייה – zì) שמשמעותה סימנית או סמלים של כתב, ועוד ניתקל בו לא מעט ביחידה הקרובה שעוסקת בבית ובמשפחה. הוא נכתב בשלושה צעדים:
מתחילים בטיפה המרכזית המשוכה למטה ושמאלה (1), אחריה טיפה נוספת אשר משוכה למטה וימינה (2) ולבסוף קו אופקי משמאל לימין אשר יוצא מתוך הטיפה השנייה ומסתיים בוו כלפי מטה (3)
המשמעות הנפוצה ביותר כיום של הסימנית 韩 היא קוריאה, ובייחוד דרום קוריאה. בעבר היא התייחסה לאחת המדינות הפאודליות בסין של תקופת שושלת ג'ואו, ומלבד זאת היא גם שם משפחה סיני די נפוץ.
צירופים
לארץ והישות המדינית הידועה כקוריאה ניתנו מספר שמות שונים לאורך ההיסטוריה הסינית. היו תקופות בהן סימנית זו התייחסה לקוריאה כולה, אולם כיום, לאחר הפיצול שהתרחש באמצע המאה העשרים, סימנית זו מתייחסת בעיקר לקוריאה הדרומית.
הסימנית 韩 היא סימנית פיקטו-פונטית. החלק 韦 בצידה הימני הוא סמנטי וקשור לפעולה להקיף בהליכה (הכרנו אותו בחוברת התרגול של הרכיב מסגרת תוחמת), וצידה השמאלי הוא פונטי ומהווה פישוט של 倝 (הגייה – gàn). ייתכן שמשמעותה המקורית היתה מכסה הבאר או הגדר שסביבה. היא נכתבת בשניים עשר צעדים.
קו אופקי קצר (1), קו אנכי קצר (2), קו אנכי נוסף (3), קו אופקי הנשבר מטה (4), קו אופקי קצר (5), קו אופקי הסוגר את הריבוע (6), קו אופקי קצר (7), קו אנכי קצר (8), שני קווים אופקיים (9-10), קו אופקי הנשבר מטה ומסתיים בוו (11) ולסיום קו אנכי ארוך (12).
הסימנית 囚 מבטאת את המשמעות של אסיר או כליאה והיא עושה זאת ישר ולעניין – אדם (人) בתוך מסגרת תוחמת (囗).
היא נכתבת בחמישה צעדים ושימו לב שני דברים שקורים כאן. הראשון הוא הצעד השני של האדם מתקצר והופך מקו גולש ימינה לטיפה מאורכת, והשני הוא שהכתיבה של המסגרת מתפצלת לשניים וסוגרים אותה רק לאחר שסיימנו עם מה שמופיע בתוכה.
הצעדים הם קו אנכי (1), קו אופקי הנשבר מטה (2), קו גולש שמאלה (3), טיפה מאורכת (4) ולבסוף קו אופקי מימין לשמאל (5).
השורש או רכיב הכתב בו אנחנו הולכים להתמקד בשבועות הקרובים הוא המסגרת התוחמת. בדרך כלל הוא מופיע בסימניות שמשמעותן קשורה לשטחים ואזורים והוא מדגיש או ממחיש את הרעיון של גבול או תיחום. יש שני דברים שחשוב לדעת לגביו. הראשון – למרות שיש דרך להגות אותו והיא wéi, הוא לא באמת סימנית בפני עצמו אלא מהווה חלק בסימניות אחרות, עם רכיב נוסף בתוכו. השני – הוא מאוד דומה לסימנית 口 (פה) ולמעשה ההבדל היחיד ביניהן הוא הגודל. כשהם אחד ליד השני נראה כך 囗 – 口 ואז קל יותר לראות זאת.
הוא נכתב בשלושה צעדים בדיוק כמו הסימנית 口.
מתחילים בקו אנכי מלמעלה למטה (1), אח"כ קו אופקי הנשבר מטה ובסופו וו קטן (2) ולסיום קו אופקי הסוגר את הריבוע (3).
את הסימנית 驴 שמשמעותה חמור הוגים lǘ. באות ü עדיין לא נתקלנו והיא מייצגת צליל שאינו קיים בעברית אך יש לו מקבילות קרובות בצרפתית ובגרמנית. הוא נשמע כמו שילוב בין i ל-u והדרך הנכונה להגות אותו היא לומר אִי ובו בזמן לעגל את השפתיים כאילו אומרים אוּ. החמור הוא חיה הדומה לסוס ולכן הסימנית מכילה את 马 כרכיב סמנטי הרומז לנו על משמעותה. בגרסתה המפושטת היא מכילה כרכיב פונטי את 户 אשר נהגה hù, אבל מבחינת הסינים זה מספיק קרוב ל-lǘ. המשמעות של 户 היא דלת או משק בית ומכיוון שחמור היא חיה מבוייתת זה גם יכול להיות קשור לבחירה. הסימנית נכתבת בשבעה צעדים:
שלושת הצעדים הראשונים הם של הסוס והם בדיוק מה שעשינו בצעדים 1-2-3 של הסימנית 'לרכוב' שלמדנו אתמול. אחריהם מגיע הנקודה (4), קו אופקי משמאל לימין הנשבר מטה (5), קו אופקי נוסף משמאל לימין (6) ולסיום קו גולש שמאלה הסוגר את המלבן (7).
בגרסתה המסורתית הסימנית נכתבת בעשרים ושישה (!!!) צעדים שזה כמעט פי ארבע יותר עבודה. הרכיב שעבר פישוט דרמטי הוא 盧 שמשמעותו היא כלי עתיק לאורז. כיום הוא נכתב 卢 והוא מוכר בעיקר כשם משפחה.
גם כאן לא נתעכב יותר מדי על הנחיות הכתיבה כי חלק ניכר מן הרכיבים כבר מוכר לנו כגון הסוס בעשרת הצעדים הראשונים, המספר שבע בצעדים 15-16 והשדה בצעדים 17-21. שאר הצעדים אינם חורגים מן הכללים שלמדנו ומצייתים לעקרונות הבסיסיים של קווים אופקיים משמאל לימין ואנכיים מלמעלה למטה.
