ביחידה הקודמת התמקדנו בסימניות בהן הרכיב הדומיננטי היה 口. יחידה 2 תעסוק בדיבור ושפה ותתמקד ברכיב הכתיבה 言 אשר קשור אליו באופן הדוק.
yán
הסימנית 言 היתה אחת הדרכים הנפוצות בסינית עתיקה לבטא את המשמעות של פעולת הדיבור או התוצר שלה. זוהי סימנית אידאוגרפית ולמרות שכיום היא פשוט נראית כמו פה ממנו יוצאים גלי קול, הבסיס שלה למעשה הוא הסימנית לשון (舌) אשר למדנו בשבוע שעבר, עליה הוסיפו כמה קווים כדי לבטא את הרעיון של דיבור.
כיום היא עדיין מבטאת את אותה משמעות רק שהיא אינה עומדת בפני עצמה ומופיעה בצירופי סימניות בלבד. כמו כן היא נחשבת לסיפרותית יחסית ופחות משתמשים בה ביומיום. ההגייה של הסימנית היא yán אך חשוב לשים לב כי מסתתר לנו צירוף הצלילים ian בו ה-a נשמעת יותר כמו e. לכן זה אומרים את זה יותר כמו יֶן מאשר יָאן.
היא נכתבת בשבעה צעדים מאוד פשוטים:
מתחילים בטיפה (1), אחריה שלושה קווים אופקיים משמאל לימין (2-4) ולבסוף הפה (5-7)
