השבוע אנחנו הולכים להכיר את הסוג האחרון מתוך ארבעת הסוגים העיקריים של הסימניות המרכיבות את הכתב הסיני – הסימניות הפיקטו-פונטיות. סימניות אלו מכילות שני רכיבים עיקריים, רכיב פיקטוגרפי שרומז על משמעות הסימנית ורכיב פונטי שרומז כיצד הוגים אותה.
ma
הסימנית 吗 שפירושה מקביל למילת השאלה 'האם' מורכבת מפה (口) ומסוס (马). הפה נמצא שם כי משמעות הסימנית קשורה לנימת הדובר והסוס שם כדי לרמוז לנו על כך שהוגים את הסימנית ma אבל בטון נייטרלי. בניגוד למילה 'האם' אשר תמיד תופיע בראש משפט שאלה, את 吗 מציבים בסוף המשפט והיא הופכת אותו לשאלת כן/לא. בנוסף, מכיוון שבסינית קשה להביע שאלות באמצעות אינטונציה בלבד, לא נהוג להשמיט את 吗 בדיבור. את הגרסה המפושטת של הסימנית כותבים בשישה צעדים, שלושה לפה ושלושה לסוס. כבר למדנו איך כותבים אותם בנפרד אז לא נחזור על ההוראות בפירוט רב.
הגרסה המסורתית נכתבת בשלושה עשר צעדים. עשרה מתוכם מוקדשים לכתיבת הסוס:
בשלב זה אוצר המילים שלנו מאוד מוגבל, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להשתמש ב,-吗. למשל, מאתיים זה 两百 אבל אם נרצה לומר זאת כשאלה פשוט נוסיף את 吗 אחרי המספר ונאמר:
两百吗
ועוד דוגמה, דלת זה 门 אבל אם נרצה לבטא זאת כשאלה ולומר 'דלת?' נוסיף את 吗 ונקבל:
门吗
העיקרון הוא די פשוט וכל קביעה הופכת לשאלה ברגע שמוסיפים לה 吗 בסוף. זה קצת דומה לעברית כשאנחנו אומרים משפטים ובסופם מלבישים עליהם 'אה' או 'מה' כדי לסייג אותם מעט, כמו למשל 'אתה עייף אה?' או 'פספסת את האוטובוס מה?'. רק שבסינית הסיוג הוא מוחלט ומדובר בשאלה לכל דבר, ובעברית זו שאלה לגבי דבר שאנחנו די בטוחים שהתשובה תהיה חיובית.
